מאת מיקי הראל

 

"11 מליון פליטים סורים חיים כיום במחנות שתנאי החיים בהם בלתי אפשריים. אוהלים רעועים בכפור העז ובשלג. חיי רבים נקטפו בשל הקור. העולם שותק כבר 4 שנים תמימות, דבר שלא

יעלה על הדעת. מעטים מאד מושיטים יד לסורים וההחלטה להקים ועד יהודי ערבי שפועל למען סולידריות חוצת גבולות ממלא אותנו בגאווה." כך פתח גיא אלוני,מנחה הערב – להציל את הילדים. אלוני הוא פעיל בועד הציבורי לסיוע הומניטרי לעם הסוריומורה לאזרחות בביה"ס הדו לשוני בירושליםשארח את האירוע.

 

הערבשהתקיים ב16 בפברואר בביה"ס הנמצא בשכונת פת היה מפתיע ומעודד, מלא וגדוש בתכנים. תלמידי ביה"ס, יהודים וערבים, שלמדו את נושא ה"אביב הערבי" הרצו עליו במהלך הערב והסבירואת המצב האנושי הקשה בסוריה. התלמידים היו שותפים מלאים בארגון הערב, בגביית תרומות ובארגון דוכן "קפה ומאפה" שהכנסותיו נתרמו אף הם לילדי הפליטים. בסה"כ נאספו במהלך הערב כ7000 שקלים למען המטרה.

 

הזמרת ויקטוריה חנה פתחה בשיר עם אוקראיני שנוגד לגירוש רוחות רעות מיערות. אני מקווה שזה יגיע גם לסוריה, לגירוש הרוחות הרעות משם, אמרה ושרה את קינת הצוענים מסרטו של אמיל קוסטריצה שעת הצוענים, היא סיימה בשיר ערש שסבתה נהגה לשיר לה בילדותה בשפה הפרסית.

אלמוג בהר, משורר סופר וחתן פרס התרבות הישראלית, הקריא את  "קינה על בגדאד", שנכתב בלילה הראשון שבו פתחה ארה"ב את מתקפתה על עיראק, אך כוון להיות גם קינה על סוריה ודמשק. בשירו השני הזכיר את התקווה – אמל.

 

נאדיה כנאנה, מנהלת בית הספר הדו לשוני, פתחה את פאנל הדוברים בביקורת על הדיון הממושך והמיותר שמתרחש בדילמה האם "אנו תומכים במרד בסוריה או לא?"."אין מה לחפש את הצדק אלא לגבש ולנקוט עמדה לצדם של הסובלים שם." אמרה כינאנה והוסיפה ש"יש לשים בצד את הפוליטיקהולזכור שלכל מלחמה יש מחיר ובדרך כלל החפים מפשע משלמים אותו.ילדים אינם נולדים כדי למותבאיבם, הם נולדים כדי להפוך למבוגרים ולקחת אחריות על הנעשה בעולם". עוד הוסיפה כי"הבעיה בחינוך כאן היא שמתעסקים רק במה שקשור בעם היהודי או במאבק הישראלי הפלסטיני, ולא במה שקורה בעולם. כל הכנסים למורים עוסקים בהוויה הישראלית/יהודית בלבד. שבוע לפני השריפה בבית הספר הזמינו את מוריםכדי ללמוד כיצד מדברים על קונפליקט. המורים הודו שאינם יודעים. הנושאים הללו חייבים לעלות כבר מהגיל הרך. בתי ספר בישראל מחנכים ילדים לחיות בבועה ולא מתעסקים בנושאים החשובים כביכול משום שאינם מתאימים לילדים. לכן אני שמחה שאנחנו מדברים כאן הערב על סולידריות עם העם הסורי".

 

פרופ' זאב שטרנהל שדיבר אחריה הודה למארגנים שנתנו לו סוף סוף את ההזדמנות לבקר בבית הספר הדו לשוני. "שמחתי על הקמת בית הספר הזה. הוא מסמל את החזון של המציאות העתידית שאליה אנחנו שואפים. לא מפתיע שהוא היה מטרה למטורפים מהימין הקיצוני כי הוא מסמל בדיוק את מה שהם מפחדים ממנו.

 

האסון הסורי הוא קודם כל אסון הומניטרי שמתרחש אצל השכנים שלנו. אבל הוא מתרחש בפתח ביתנו. ושוב כמו כל האסונות שהיו בעולם במאה וחמישים השנים האחרונות זה לא מזיז לאף אחד. אחרי הפיגועים שהיו בפריס 4 מיליון אזרחים צעדו ברחובות. זה היה דומה קצת להפגנה של 400 אלף שהייתה בתל אביב בשנת 82. מדוע הם ירדו לרחובות? לא בגלל הפיגוע בסופר הכשר, אלא  בגלל הפגיעה בציפור הנפש, המגזין שרליהבדו, שהיו לו 50 אלף קוראים. אנשים אלה מעולם לא היו יורדים לרחוב בגלל שבסוריה הורגים עשרות אלפי ילדים. כל אחד מבין שצריך לשלוח בגדים ותרופות, אבל אם משווים את התרומה הזו לתקציבים של מדינות על דברים אחרים, זה כלום. אם היו שולחים אספקה בשווי של ארבע טילים ביום היה הדבר הזה יכול להספיק כדי לפתור את הבעיות הבוערות שם."

 

"מאוד חשוב שיהיה קמפיין כזה בארץ. תפקידה של מערכה ציבורית כזו היא להעמיד את דעת הקהל הישראלית על כך שיש לנו חובה מוסרית ואנושית לעשות משהו למען שכנים שאנחנו נמצאים איתם במצב של מלחמה, אבל יום אחד זה יגמר. מה שחשוב הוא שהיום יש שם אנשים שסובלים.  ילדים שמעל ראשם מתרחש אסון והם לא נושאים בשום אחריות לאסון הזה. אם יש משהו יפה שאנחנו יכולים לעשות זה להושיט יד לאלה שכל כך זקוקים לעזרה פשוט כדי להתקיים ולא למות."

 

הסופרת אורנה עקאד דיברה בשם הועד לסיוע לעם הסורי. "הועד מורכב מיהודים וערבים ועושה פעולות למען הילדים בסוריה. הועד הסורי הוא תולדה של שיתוף פעולה יהודי ערבי. אין עתיד במקום הזה ללא שיתוף פעולה כזה. והנה אפילו בית ספר זה שהוא מוסד מוגן גם הוא הותקף בידי בריונים בגלל שיתוף הפעולה היהודי ערבי."

 

"כדי לסייע לילדי הפליטים חברנו לעמותת save the children, עמותה ללא למטרת רווח שנוסדה באנגליה ב 1919 בזמן שילדים עבדו בבתי חרושת מגיל 8-9. היאנוסדה כדי לשפר את התנאים שלהם ולעזור להם. עם הזמן הפכה לארגון בין לאומי כדי לעזור לילדים באזורי ספר ובארצות נחשלות. ארנה סיפרה על סיפור ששמעה מפי דובר הצלב האדום במחנה הפליטים הפלסטיני ירמוק, שמרבית תושביו נמלטו וכי אלו שנותרו חיים חיים לא אנושיים. הסיפור הוא על ילדי המחנה שזכו לכינוי "קדושי הדשא": הילדים ראו דשא שנבט והוריק מבעד לשלג הנמס ועטו עליו כדי לאכול את הירוק הרענן הזה כי לא ראו ירק מאז החלה המצור וההרעבה של תושביו התומכים במהפכה, ובו זמנית צלפו עליהם והרגו אותם חייליו של אסד." 

 

"אם תרמתם 40 דולר," אמרה עקאד,"ציידתם ילד בתרופות ועוד מזון ועוד אוכל. ציידתם אותם גם בידיעה שיש מישהו שחושב עליהם, והם לא לבד בעולם."

הרב אריק אשרמן, מארגון "שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם" סיים את הפאנל ואמר: "כידיד הקהילה היהודית האמרקאית תמיד התחנכתי לא לשתוק. למדתי שהעולם שתק בעת הצורך שלנו. אני רוצה לספר לך לכם על המדרש הגר וישמעאל שבו נאמר כי כאשר ישמעאל היה על סף מוות מצמא, מצילו ה' ומקים באר מים חיים... מלאכי השרת שואלים מדוע לא נתת לו למות מדוע לא חסכת ממך ומזרעך צרות לעתיד. והתשובה היא כי הנער היה במצוקה. ולאדם במצוקה צריך לעזור ויהי מה."

 

עוד הופיעו שייח'החליווה,ליאור פרלה, יעקב ביטון מלכא ורג'אא נאטור שלימדה בעבר בבית הספר ואמרה לתלמידותיה "חשבתי על המלחמה האחרונה בעזה, המלחמה הכי קרובה אלי. חשבתי שהבעיה במלחמה היא לא רק הריגת הגוף, אלא שבירת הלב והחלומות של כולנו. אתן, התלמידות כאן,חייבות להמשיך לתבוע בעלות על החלום הזה".

 

הביא לדפוס: יואב טמיר 

 

"11 מליון פליטים סורים חיים כיום במחנות שתנאי החיים בהם בלתי אפשריים. אוהלים רעועים בכפור העז ובשלג. חיי רבים נקטפו בשל הקור. העולם שותק כבר 4 שנים תמימות, דבר שלא

יעלה על הדעת. מעטים מאד מושיטים יד לסורים וההחלטה להקים ועד יהודי ערבי שפועל למען סולידריות חוצת גבולות ממלא אותנו בגאווה." כך פתח גיא אלוני,מנחה הערב – להציל את הילדים. אלוני הוא פעיל בועד הציבורי לסיוע הומניטרי לעם הסוריומורה לאזרחות בביה"ס הדו לשוני בירושליםשארח את האירוע.

 

הערבשהתקיים ב16 בפברואר בביה"ס הנמצא בשכונת פת היה מפתיע ומעודד, מלא וגדוש בתכנים. תלמידי ביה"ס, יהודים וערבים, שלמדו את נושא ה"אביב הערבי" הרצו עליו במהלך הערב והסבירואת המצב האנושי הקשה בסוריה. התלמידים היו שותפים מלאים בארגון הערב, בגביית תרומות ובארגון דוכן "קפה ומאפה" שהכנסותיו נתרמו אף הם לילדי הפליטים. בסה"כ נאספו במהלך הערב כ7000 שקלים למען המטרה.

 

הזמרת ויקטוריה חנה פתחה בשיר עם אוקראיני שנוגד לגירוש רוחות רעות מיערות. אני מקווה שזה יגיע גם לסוריה, לגירוש הרוחות הרעות משם, אמרה ושרה את קינת הצוענים מסרטו של אמיל קוסטריצה שעת הצוענים, היא סיימה בשיר ערש שסבתה נהגה לשיר לה בילדותה בשפה הפרסית.

אלמוג בהר, משורר סופר וחתן פרס התרבות הישראלית, הקריא את  "קינה על בגדאד", שנכתב בלילה הראשון שבו פתחה ארה"ב את מתקפתה על עיראק, אך כוון להיות גם קינה על סוריה ודמשק. בשירו השני הזכיר את התקווה – אמל.

 

נאדיה כנאנה, מנהלת בית הספר הדו לשוני, פתחה את פאנל הדוברים בביקורת על הדיון הממושך והמיותר שמתרחש בדילמה האם "אנו תומכים במרד בסוריה או לא?"."אין מה לחפש את הצדק אלא לגבש ולנקוט עמדה לצדם של הסובלים שם." אמרה כינאנה והוסיפה ש"יש לשים בצד את הפוליטיקהולזכור שלכל מלחמה יש מחיר ובדרך כלל החפים מפשע משלמים אותו.ילדים אינם נולדים כדי למותבאיבם, הם נולדים כדי להפוך למבוגרים ולקחת אחריות על הנעשה בעולם". עוד הוסיפה כי"הבעיה בחינוך כאן היא שמתעסקים רק במה שקשור בעם היהודי או במאבק הישראלי הפלסטיני, ולא במה שקורה בעולם. כל הכנסים למורים עוסקים בהוויה הישראלית/יהודית בלבד. שבוע לפני השריפה בבית הספר הזמינו את מוריםכדי ללמוד כיצד מדברים על קונפליקט. המורים הודו שאינם יודעים. הנושאים הללו חייבים לעלות כבר מהגיל הרך. בתי ספר בישראל מחנכים ילדים לחיות בבועה ולא מתעסקים בנושאים החשובים כביכול משום שאינם מתאימים לילדים. לכן אני שמחה שאנחנו מדברים כאן הערב על סולידריות עם העם הסורי".

 

פרופ' זאב שטרנהל שדיבר אחריה הודה למארגנים שנתנו לו סוף סוף את ההזדמנות לבקר בבית הספר הדו לשוני. "שמחתי על הקמת בית הספר הזה. הוא מסמל את החזון של המציאות העתידית שאליה אנחנו שואפים. לא מפתיע שהוא היה מטרה למטורפים מהימין הקיצוני כי הוא מסמל בדיוק את מה שהם מפחדים ממנו.

 

האסון הסורי הוא קודם כל אסון הומניטרי שמתרחש אצל השכנים שלנו. אבל הוא מתרחש בפתח ביתנו. ושוב כמו כל האסונות שהיו בעולם במאה וחמישים השנים האחרונות זה לא מזיז לאף אחד. אחרי הפיגועים שהיו בפריס 4 מיליון אזרחים צעדו ברחובות. זה היה דומה קצת להפגנה של 400 אלף שהייתה בתל אביב בשנת 82. מדוע הם ירדו לרחובות? לא בגלל הפיגוע בסופר הכשר, אלא  בגלל הפגיעה בציפור הנפש, המגזין שרליהבדו, שהיו לו 50 אלף קוראים. אנשים אלה מעולם לא היו יורדים לרחוב בגלל שבסוריה הורגים עשרות אלפי ילדים. כל אחד מבין שצריך לשלוח בגדים ותרופות, אבל אם משווים את התרומה הזו לתקציבים של מדינות על דברים אחרים, זה כלום. אם היו שולחים אספקה בשווי של ארבע טילים ביום היה הדבר הזה יכול להספיק כדי לפתור את הבעיות הבוערות שם."

 

"מאוד חשוב שיהיה קמפיין כזה בארץ. תפקידה של מערכה ציבורית כזו היא להעמיד את דעת הקהל הישראלית על כך שיש לנו חובה מוסרית ואנושית לעשות משהו למען שכנים שאנחנו נמצאים איתם במצב של מלחמה, אבל יום אחד זה יגמר. מה שחשוב הוא שהיום יש שם אנשים שסובלים.  ילדים שמעל ראשם מתרחש אסון והם לא נושאים בשום אחריות לאסון הזה. אם יש משהו יפה שאנחנו יכולים לעשות זה להושיט יד לאלה שכל כך זקוקים לעזרה פשוט כדי להתקיים ולא למות."

הסופרת אורנה עקאד דיברה בשם הועד לסיוע לעם הסורי. "הועד מורכב מיהודים וערבים ועושה פעולות למען הילדים בסוריה. הועד הסורי הוא תולדה של שיתוף פעולה יהודי ערבי. אין עתיד במקום הזה ללא שיתוף פעולה כזה. והנה אפילו בית ספר זה שהוא מוסד מוגן גם הוא הותקף בידי בריונים בגלל שיתוף הפעולה היהודי ערבי."

 

"כדי לסייע לילדי הפליטים חברנו לעמותת save the children, עמותהללא למטרת רווח שנוסדה באנגליה ב 1919 בזמן שילדים עבדו בבתי חרושת מגיל 8-9. היאנוסדה כדי לשפר את התנאים שלהם ולעזור להם. עם הזמן הפכה לארגון בין לאומי כדי לעזור לילדים באזורי ספר ובארצות נחשלות. ארנה סיפרה על סיפור ששמעה מפי דובר הצלב האדום במחנה הפליטים הפלסטיני ירמוק, שמרבית תושביו נמלטו וכי אלו שנותרו חיים חיים לא אנושיים. הסיפור הוא על ילדי המחנה שזכו לכינוי "קדושי הדשא": הילדים ראו דשא שנבט והוריק מבעד לשלג הנמס ועטו עליו כדי לאכול את הירוק הרענן הזה כי לא ראו ירק מאז החלה המצור וההרעבה של תושביו התומכים במהפכה, ובו זמנית צלפו עליהם והרגו אותם חייליו של אסד." 

 

"אם תרמתם 40 דולר," אמרהעקאד,"ציידתם ילד בתרופות ועוד מזון ועוד אוכל. ציידתם אותם גם בידיעה שיש מישהו שחושב עליהם, והם לא לבד בעולם."

הרב אריק אשרמן, מארגון "שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם" סיים את הפאנל ואמר: "כידיד הקהילה היהודית האמרקאית תמיד התחנכתי לא לשתוק. למדתי שהעולם שתק בעת הצורך שלנו. אני רוצה לספר לך לכם על המדרש הגר וישמעאל שבו נאמר כי כאשר ישמעאל היה על סף מוות מצמא, מצילו ה' ומקים באר מים חיים... מלאכי השרת שואלים מדוע לא נתת לו למות מדוע לא חסכת ממך ומזרעך צרות לעתיד. והתשובה היא כי הנער היה במצוקה. ולאדם במצוקה צריך לעזור ויהי מה."

 

עוד הופיעו שייח'החליווה,ליאור פרלה, יעקב ביטון מלכ אורג'אא נאטור שלימדה בעבר בבית הספר ואמרה לתלמידותיה "חשבתי על המלחמה האחרונה בעזה, המלחמה הכי קרובה אלי. חשבתי שהבעיה במלחמה היא לא רק הריגת הגוף, אלא שבירת הלב והחלומות של כולנו. אתן, התלמידות כאן,חייבות להמשיך לתבוע בעלות על החלום הזה".

 

הביא לדפוס: יואב טמיר